מה שהפך את החונכות הזו להיות מיוחדת כל כך, היא הגדולה של הית'ם לראות את העולם דרך עיניו של הילד

יש המון דברים נפלאים לומר על החונכות של הית'ם, על ההשקעה, האכפתיות והמסירות שלו. אבל מה שהפך את השנה הזו להיות מיוחדת כל כך, היא הגדולה של הית'ם לראות את העולם דרך עיניו של הילד דרך המשחק. כשמשחקים – הכל הופך פשוט יותר, מזמין יותר, ונעים יותר, ודרך המשחק של הדברים, הית'ם פתח לילד נתיב, דרך להתמודד עם הרגשות השליליים, לעבד אותם ולפיכך גם להתמודד.

היתם קיבל ילד סגור, שמתמודד עם קשיים רגשיים, סביבתיים, וחברתיים. מהר מאד הוא זיהה את הצורך החזק ביותר של הילד- לדבר. וכשהית'ם הבין שהמשימה לא תהיה פשוטה, הוא מצא דרכים אחרות: קלפי הנחיה, ציורים, קונסטרוקציות ומבנים, סרטונים, משחקי זיכרון בשתי שפות ועוד אינסוף פעילויות שיצליחו לתרגם עבורו את עולמו של הילד, ולתת לילד צוהר להביע, להתבטא ולשתף מבוגר משמעותי אחר בהתמודדויות ובקשיים שלו. שלב אחרי שלב, הית'ם הצליח ליצור עבור הילד מקום שמח, אכפתי ודואג, כמו אח גדול, חבר אמיתי. החיבור הביא לשיפור בכל המובנים, והילד הפך מילד סגור ומבודד חברתית לילד יוזם, פעיל ולומד, שלוקח חלק, רוצה להיות שותף ויותר מכל, מאמין ביכולת שלו להצליח.

"גם אני יודע ואני יכול ללמד אותך", הוא משפט הניצחון של החניך. הית'ם הפך את החניך שלו למנהיג בחייו שלו, סוכן של היכולות והחלומות שלו. עם ברק בעיניים, נחישות ואהבה, הוא חנך לנער על פי דרכו, ואנחנו נוסיף - "גם כי יזקין לא יסור ממנה..."

הית'ם הצליח לייצר השפעה שתישאר גם הרבה אחרי סיומה של החונכות הזו. וזו המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל.