אם היינו צריכים לבחור שתי מילים כדי לתאר את החונכות של יואב, כנראה שהן היו "האיזון המושלם"

 אם היינו צריכים לבחור שתי מילים כדי לתאר את החונכות של יואב, כנראה שהן היו "האיזון המושלם"; האיזון בין האישי ללימודי, בין אסרטיביות לרגישות, בין להתעקש ללשחרר. האיזון בין פוטנציאל לרציונל, בין לשאוף הכי גבוה, לבין ההבטחה של חווית הצלחה.

יואב לקח השנה החלטות לא פשוטות, עבור ילד שהוא אך הכיר. הוא ידע מתי להתמקד במתמטיקה, אבל כשזיהה אכזבה או קושי רגשי ידע גם לקחת הפסקה, לתת מילה טובה ולהצליח לגרום לחניך שלו להיפתח ולשוחח. הוא ידע לזהות צורך ולענות עליו, אם זה מחשב בהפתעה, משחק כדורגל או פשוט שיחה מהלב בגובה העיניים. וכך, תוך פחות משנה הצליח להביא אותו לגשת בבגרות 4 יחידות במתמטיקה. ואולי חשוב מכך, הוא ליווה אותו בהתמודדות עם האכזבה בירידה מ-5 יח', ההשלמה עם ההחלטה והעיבוד שלה, בסופו הצליח לראות את הצדדים החיוביים והמעודדים בכך. מילד שאין לו שום תוכניות או אופק- לילד עם חלומות, שאיפות לעתיד ואמונה ביכולת. ויותר מכך, הוא הצליח להפוך עבורו לאח גדול, למודל לחיקוי, לעוגן, לשותף, לחבר.

החונכות של יואב מרגשת ומשמעותית בכל ההיבטים. שני גברים במשימת חיים: עבור יואב, להיות משמעותי עבור האחר ולהפוך אותו למצטיין. עבור הילד, לצאת לעשות מעשה שישנה את חייו.

שניהם עמדו במשימות. זה במשימתו של זה:

יואב לקח על עצמו חונכות ששינתה את חייו. והחניך שלו, מבלי שהתאמץ או התכוון, הפך למשמעותי עבור מישהו. והפך את יואב, למצטיין.