"אמא, לפחות כשאני עם כפיר, טוב לי"

"המפגש הראשון עם א', נחקק לי בזיכרון."- מספר כפיר
"מולי ילד צנום בן 12 , שמסרב להישיר אליי מבט.
מנסה לתקשר אתו והוא מצידו לא עונה, מתעקש להשתבלל.
הדבר הראשון שרציתי זה לקום לחבק אותו, סתם ככה ללא
מילים, זה כמובן לא קרה ונשארתי לשבת על הכיסא."
ילד שעלה לארץ עם אימו בלבד לאחר תהליך גירושים
מורכב בין הוריו, אימו מתמודדת עם מחלה כרונית ונעדרת מהבית לבדיקות ואשפוזים תכופים בבתי חולים.
אביו ונשאר לגור בצרפת.
ילד שקט ובודד שגדל בסביבה לא יציבה. מדי פעם חווה
התפרצויות אלימות בשעורים ובהפסקות בבית הספר."
כפיר היווה עוגן יציב בנסיבות חייו הדינמיות של ילד שחסרו לו פעולות בסיסיות של חיי היום יום ויזם טיולי אופניים,
משחקי קופסה, משחקי כדורגל, הכנת פיצות, סושי. הזמין
אותו לביתו לשבת מספר פעמים ובהדרגה נוצר קשר חברי עמוק הבנוי על בניית אמון וחיזוק חיובי.
הם דיברו על קשרים חברתיים, על משמעותן של חברויות עומק ועל יחסים של קח ותן.
א' מצידו החל לשתף אותו בהתמודדויות שלו, בלבטים ואף סיפר לו דברים מן העבר.
ואז, בתקופה הסגרים, חלה נסיגה.
השהייה בבית הקטן עם אימו, גרמה למתחים קשים בין
השניים, עד כדי התערבות הרווחה, ויועצת בית הספר ומתוך מחשבה להעבירו לפנימייה.
בתקופת הדיונים סביב האפשרות להעבירו לפנימייה, כפיר שמר על קשר יום יומי .

ניסה לדובב אותו ולהבין ממנו האם
הוא מבין את המצב, דיבר עם היועצת של בי"ס וקיבל כלים
איך לתווך לא' את המצב בצורה הטובה ביותר. בסופו של דבר א' נשאר בביתו.
בתקופת הקורונה א' טס לבקר את אביו בצרפת, כפיר
דאג להמשיך להיפגש אתו דרך הזום, התעניין ברגישות
ודאג לשלומו. הקשר שנוצר בניהם הוא הרבה מעבר לחונך וחניך
כיום א' מתקשר אליו מיוזמתו כשהוא מרגיש צורך לדבר
ומשתף אתו באופן חופשי על מה שעובר עליו.
אחד מהרגעים המכוננים היה שאימו ספרה שבאחד
המכתבים האישיים שכתב לה הוא חתם את המכתב
במשפט: "אמא, לפחות כשאני עם כפיר טוב לי".

א' יודע שעם כפיר הוא תמיד מוכל ובטוח.
על אלו ועל עוד רבים מוענק לו תואר החונך המצטיין השנה.