סג'א מבינה שהמשימה שלה השנה היא לגרום לילד להתאהב בעצמו ולחזור לבטוח בעולם

בפגישה הראשונה עם סג'א החניך שלה היה כל כך נבוך שכיסה את פניו בידיו. באותו רגע סג'א מבינה שהמשימה שלה השנה היא לגרום לילד להתאהב בעצמו ולחזור לבטוח בעולם, עם כל מה שיש לו להציע עבורו.

סג'א לא האיצה בחניך שלה לעשות דברים, אלא התאזרה בסבלנות ועשתה דברים בקצב ובאופן שיהיה לו נוח. סג'א יצרה אמון עם החניך שלאט לאט בטח בה והכניס אותה באהבה רבה לחייו, ומילד שלא הצליח אפילו להישיר מבט, הפך לכזה שרק חיכה למפגשים איתה וקרן מאושר כשהייתה מגיעה. היא הפכה לבת בית, כמו "אחות גדולה לכל אחיו ואחיותיו" כפי שכתבה אימו, והביאה אור ושמחה לביתם של המשפחה.

סג'א זיהתה בילד כישרון לציור, שהלך והתפתח עם המפגשים ביניהם. בעזרת הציורים היא הצליחה להגיע לליבו של הילד. באמצעות ההבנה כמה הוא מוכשר, סג'א יצרה עבורו חווית הצלחה, העצימה וחיזקה אותו. הוא כל כך נהנה לעשות את זה יחד איתה, עד שבסוף השנה הסכים לערוך תערוכה של ציוריו במסיבת הסיום, דבר שמבחינת החונכות מהווה שיא שאינו מובן מאליו.

תחושת ההצלחה והביטחון התפשטו גם להיבטים אחרים בחייו של הילד, כמו ההתמודדות מול העולם שבחוץ. סג'א, באמצעות תהליך חשיפה הדרגתי, הצליחה להוציא את הילד מהבית. היא חיזקה את הקשר שלו עם אחיו ותחילה יצאו יחד איתו, עד שלבסוף הסכים לצאת איתה בלבד. באחת הפגישות שלהם בחוץ, הצליחה לשכנע אותו לשאול ילדים אחרים בגינה אם ירצו להצטרף אליהם למשחק, והוא כל כך שמח שרצו.

סג'א עשתה בחונכות שלה דבר שלא רואים כל יום. היא הפכה את אותו ילד בודד ומפוחד לשמח יותר, בטוח יותר, מלא בכלים להמשיך את הדרך שלו בהצלחה, ומבלי להסס אפשר לומר, שהיא שינתה את חייו