"החונכות הזו הייתה טובה ומשמעותית לא רק לחניך אלא גם עבורי!"

 

א' לומד בית ספר לחינוך מיוחד, תומר וא' יצרו קשר המבוסס על סמכות, אמון והבנה. תחילת הקשר הייתה לא פשוטה ואף מרתיעה. א' התנגד לרוב ההצעות של תומר והתבייש לשתף אותו בחייו האישים. מפעם לפעם, הם יצרו שפה משותפת המבוססת על הומור ומשם א' נפתח. דרך ההומור המון רגשות יצאו החוצה. תומר למד לתעל את הרגשות של א' ולימד אותו לעשות זאת בעצמו. תומר לא ויתר עליו לרגע. א' מכבד את תומר ומעריך אותו.

אחד מהתהליכים היפים שעברו היו בקיר הטיפוס. בהתחלה א' לא הסכים להגיע, תומר שקד על כך ובמפגש הראשון שם היה קשה מאוד. א' היה לחוץ והיה לו קשה לבטא את רגשותיו, תומר לא נבהל והצליח לזהות שמסתתר שם תסכול הנובע מחוסר הצלחה וחוסר בטחון. הוא חיזק אותו ממפגש למפגש גם כשלא היו שם. כיום, קיר הטיפוס הוא אחד המקומות האהובים על א'.

אם החניך ציינה שלמתבגר בעל צרכים מיוחדים הקשיים עולים ככל שגיל המתבגר עולה בהתאמה, תומר נכנס לחייו של א' בדיוק בזמן. תומר תמיד ביקש מא' שבימים של קשיים ייצור איתו קשר והוא יעזור לו. המפגשים עם תומר לא היו עוד מפגשים שצריך למלא ביומן החונך כדי לקבל מלגה, נדמה שהם היו משהו שבער לתומר בתוכו לעשותם על הצד הטוב ביותר, וראו זאת בכל פעם מחדש. תודה על הזכות, ותודה על מפעל החיים הזה שמציל לא רק ילדים ונוער שזכאים לו, אלא גם אותנו האימהות שזקוקות לחלון של שקט מהדאגה היומיומית.

מחנכת החניך ציינה שלאורך כל הדרך תומר ליווה וחנך את א׳ ולא אמר נואש. ורק על כך הוא ראוי לכל שבח אפשרי. תומר התייעץ לאורך כל הדרך, הגיע בהתמדה למפגשים וניכר כי המפגשים היו חשובים מאוד ומשמעותיים מאוד.

"יש להדגיש במידה רבה בהרבה את הדברים שילד מסוגל לבצע, במקום את הדברים שהוא נכשל בהם" (ד"ר טמפל גרנדין). משפט זה מייצג את תומר, הייתה לו מוטיבציה יוצאת דופן לראות את הטוב ולא את הקושי ומשם הוא בנה קשר יפהפייה שראוי להערכה והצטיינות.