הקשר של יובל ונ' הוא קשר שצמח מתוך מציאות מורכבת. אביו של נ', תלמיד בכיתה ב', מרצה עונש מאסר. אחיו הגדול לא גר בבית והאחות נמצאת בפנימייה.
האם שנושאת לבדה באתגרי הבית והפרנסה, מתקשה לספק לנ' את המענה הרגשי והלימודי החסרים לו.
יובל, שהצטרף לחונכות בפרויקט "ילדי אסירים", היה בעצמו חניך בפרויקט. כך שהבחירה ב"ילדי אסירים"
לא הייתה מקרית, אלא נבעה מתוך תחושת שליחות אישית ורצון לסגור מעגל - בחירה שהעידה על רצון עמוק לתת חזרה ממה שקיבל.
מהיום הראשון היה ברור שהדרך לא תהיה קלה, הרבה שתיקה והיעלמות לתוך מסכים, בעיקר כדי להתנתק מהעומס הרגשי שהצטבר בבית.
יובל תכנן מראש שכל מפגש יהווה חוויה משמעותית ש"מאלצת" את נ' לצאת החוצה. החלקה על הקרח, באולינג, לייזר טאג וביקורים בימי אימוץ כלבים ומפגשים עם ילדים נוספים.
חוויות שממלאות אותו בעשייה ומחזקות ביטחון ושייכות ומאפשרת לנ' לפתוח את עולמו הפנימי.
יובל הציב לעצמו מטרה נוספת, לשמש עבור נ' דמות גברית יציבה ומיטיבה, מתוך הבנה שחסרה לו דמות כזו בחיי היומיום. לכן הוא הקפיד לדייק בזמנים, לשדר רצינות ולהפגין נוכחות עקבית ואכפתית,
כל זאת מתוך רצון להיות עבור נ' מישהו שאפשר להישען עליו וללמוד ממנו ערכים ודפוסי התנהגות חיוביים.
גם עבור האם, יובל היה לעוגן רגשי שתיארה אותו כבן משפחה.ככל שהתקדמה החונכות, יובל הפך ל"אח גדול" יציב ונוכח, דמות שמעניקה ביטחון.
נ' חיכה בקוצר רוח לכל מפגש, הביע אהבה והרגיש שרואים אותו. תחושת הביטחון והאהבה שקיבל, חיזקה את נ' וניכרה גם בהתקדמותו בבית הספר.
יובל לא צפה את עומק ההשפעה שהחונכות תותיר עליו – רגשית ואישית.החיבור לחניך ולמשמעות הפרויקט הפך את החוויה לא רק למעגל שנסגר, אלא לדרך חדשה שנפתחה עבור שניהם.