לאה, סטודנטית להנדסת תוכנה, נכנסה לחייה של נ' בתקופה קשה מאוד.אמה של נ' חלתה במחלת כליות חמורה ואושפזה לפרקי זמן ארוכים.
לאה ניגשה לחונכות ברגישות ואחריות, היא בנתה עם נ' אמון דרך פעילויות מקרבות: ציור משותף, אפיית חלות, משחקי קופסה והאזנה לשירים, לצד סיוע לימודי ממוקד ותוכנית למידה מותאמת לצרכיה.
במהלך השנה נ' התבשרה בבשורה הקשה, אמה נפטרה. אירוע מטלטל בעוצמתו.
כל עולמה של נ' התערער. לאה, בנחישות וברגישות יוצאת דופן, לא אפשרה לשבר לפרק את הקשר. היא הגבירה את נוכחותה בחיי נ', הפכה למשענת יציבה וליוותה אותה רגשית לאורך כל תקופת האבל.
במקביל, לאה הרחיבה את מעטפת התמיכה ופעלה בתיאום מלא עם המחנכת והגורמים הטיפוליים. נוכחותה הייתה עקבית ומרגיעה - גם בשתיקות, גם בדמעות. לעיתים כל שנדרש היה לשבת קרוב, לצבוע יחד חוברת שאמה אהבה, ולהקשיב. מן הנוכחות השקטה והאוהבת הזו צמחו תחושת ביטחון וחיבור שאפשרו לנ' לשוב בהדרגה אל השגרה.
השינוי שחל בנ' בעקבות החונכות עם לאה הוא לא פחות ממדהים.
הביטחון העצמי התחזק, היכולת להתרכז השתפרה, וההישגים הלימודיים התייצבו.
אבל מעל הכול – השמחה חזרה לפנים. היא משתפת, יוזמת, מבקשת עזרה כשצריך.
הקושי הגדול עדין מלווה אותה אך נ' מצליחה לעבד את האובדן ומביטה קדימה.
לאה עצמה עברה תהליך משמעותי. מתוך האתגר, נולדו בה יכולות של הכלה, אמפתיה ועקביות. היא למדה מהו כוחה של נוכחות פשוטה ועיקשת. מעבר לעזרה בשיעורי בית – זו זכות להיות כתובת בטוחה לילד ברגעיו השבריריים ביותר.