כאשר מ' הופנה לתוכנית פר"ח במסגרת פרויקט ילדי אסירים, היה ברור כי מדובר באתגר מורכב.
נדב, החונך של מ', הוא סטודנט לחינוך עם רצון עז להוביל לשינוי. הקשר ביניהם התפתח בהדרגה, מתוך חשש של מ' להיפגע. תחילה היה קושי לרתום את מ' לתהליך ולעורר בו מוטיבציה. מ' חווה חרדת נטישה, אך נדב גישש ברגישות, שיתף את תחושותיו האישיות ונתן מקום לפחדים שלו.
נדב השקיע מאמצים רבים ביצירת סביבה תומכת עבור מ'. הוא הבין שבניית אמון דורשת סבלנות, ולכן התחיל בפעילויות קלילות כמו משחקים, שיחות וטיולים ולא מיהר להציב דרישות.
בעזרת התמדה ורגישות, נדב הצליח לרכוש את אמונו וליצור עבורו מרחב בטוח. גם ברגעים קשים, נדב נשאר לצידו, מה שהראה למ' שהוא לא לבד.
נדב הפגין רגישות רבה לצרכיו של מ', במיוחד בנושא פיתוח שפה והעשרה לשונית. הוא עודד את מ' לקחת חלק פעיל בתהליך הלמידה, מה שחיזק את תחושת המסוגלות שלו. נדב תכנן את המפגשים כך שישלבו בין עולמו של מ' לבין תכנים מודרניים, תוך שמירה על כבוד לעולמו התרבותי.
השינוי שחל אצל מ' הוא לא פחות ממדהים. לצד התקדמות בלימודים, מ' הפך לבטוח יותר בעצמו, החל להביע רגשות בצורה פתוחה יותר ויצר קשרים חברתיים חיוביים.
נדב הפך לדמות משמעותית, עוגן רגשי שאפשר למ' להרגיש אהוב.
בזכות נוכחותו העקבית והקשובה, הצליח נדב להעניק למ' תחושת ביטחון ואמון מחודש במבוגרים.